<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין ק"ז</h1>
<h2>דף נג:</h2>
(תמורה ל"ב ע"א) [מתני'] אין משנין אותן מקדושה לקדושה. ולא אפי' מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון שלמים לעולה. ומקדישין אותן. פירוש לקדשי מזבח. הקדש עילוי. לשם קדשי בדה"ב ואותו עילוי נותן לבד"ה ומהו עילוי כדאמרינן בערכין בפרק המקדיש שדהו אם נדר שאמר שור זה עלי לעולה שחייב באחריותו כיון דלא סגי דלא מקריב ליה דחייב באחריותו נותן את דמיו לבדק הבית הואיל והקדישו הקדש עילוי לבדק הבית ואם נדבה היא אותו קדשי מזבח שהקדיש לעילוי כיון דנדבה דלא אמר עלי אלא הרי זו עולה דלא חייב באחריותה אינו נותן לבדק הבית אלא דמי טובת הנאתה ומה הוא טובתה (אומדין במה) [אומדים כמה] אדם כהן (אחד) [אחר] שאינו ממשמר העובד באותו זמן רוצה ליתן לבעלים של השור בשור זה שימתין לו עד זמן משמרתו ויתנהו לו להעלותו עולה כדי שיזכה בעורו שאינו רשאי זה כהן להעלותו אלא בזמן משמרתו וכמה שאותו כהן רוצה ליתן לו כן הוא ליתן לבדק הבית והיינו עילוי. ומחרימין אותן. קדשי מזבח יכול לומר יהו חרם ואם כן אם נדר הם נותן את דמיהן לכהנים ואם נדבה נותן את טובתו כדאמרן. [רבינו גרשום — תמורה].
והמצוה הק"ז היא שהזהירנו משנות קדשים מקרבן לקרבן. כמו שיהיה שלמים ונחזירהו אשם או אשם ונחזירהו חטאת. כי זה והדומה לו בלא תעשה. והוא אמרו יתעלה בבכור בהמה (בחקתי כ"ז כ"ו) לא יקדיש איש אותו. ובאה הקבלה (ערכין ספ"ח) לא יקדיש איש אותו הקדש מזבח. ולשון ספרא אין לי אלא בכור מניין לכל הקדשים שאין משנין אותן מקדושה לקדושה תלמוד לומר בבהמה לא יקדיש איש. רומז אל אמרו אשר יבוכר לי"י בבהמה לא יקדיש אותו, כאילו יאמר כל מה שיהיה לי"י בבהמה לא יקדיש איש אותו קדושה אחרת אבל יונח על ענינו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו גם כן בחמישי מתמורה (כ"ד:, כ"ה., ובפיה"מ).
